החלטה בתיק בש"א 5882/07

1.         המשיבים (התובעים) הגישו נגד המבקשים תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו למשיבה 1 (להלן: "המשיבה")בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 10.10.05. בהסכמת הצדדים, מונה פרופ' אברהם שטיינברג כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה.

המבקשים עותרים עתה לפסילתו של דו"ח בדיקה קוגניטיבית של המשיבה שנערך ע"י הנוירופסיכולוג יוני שמעוני מבית החולים אלי"ן, ואשר נשלח למומחה ע"י המשיבים. לטענת המבקשים, אין מדובר במסמך שנערך לצורך טיפול רפואי אלא בחוות דעת האסורה בהעברה למומחה. לטענת המבקשים, כולל המסמך את כל מאפייניה של חוות דעת, וביניהם מהלך המחלה, תולדות העבר, תלונות, ממצאי הבדיקה, אבחנות והערכת תפקודה של המשיבה ומגבלותיה. המבקשים מוסיפים וטוענים כי מדובר בהערכה נוירופסיכולוגית ביחס למשיבה, בעוד שעל פי ההלכה על המומחה הרפואי לבצע בעצמו הערכה נוירופסיכולוגית, ולא להתבסס על הערכה של מומחה אחר. לטענתם, הצגת המסמך למומחה עלולה לפגוע בשיקול דעתו העצמאי והאובייקטיבי, היות ונכללים בו נתונים סובייקטיביים שהינם פרי התרשמותו של עורך המסמך מן המשיבה. 

2.         המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים, כי מדובר במסמך שנערך לצורך טיפול רפואי ובמסגרת הטיפול הרפואי השוטף לו נזקקת המשיבה כתוצאה מן התאונה. לטענתם, אין מדובר במסמך המסכם את מצבה של המשיבה, וכל ייעודו הוא למקד ולכוון את הטיפול במשיבה, על פי ממצאי בדיקותיה. עוד נטען כי הממצאים הקוגניטיביים המופיעים במסמך, בהם קושי בריכוז, סף תסכול נמוך ועוד, אינם שונים במאום מאבחנות על קיומה של מגבלת תנועה הנעשית ע"י רופא אורטופד. המשיבים מוסיפים וטוענים כי גם אם מצויים במסמך אלמנטים של חוות דעת, אין באלה כדי לפסול את המסמך כולו. פעמים רבות, הם טוענים, מבקשים המומחים עצמם להפנות את הנפגע לבדיקות קוגניטיביות מטעמם, ומשנעשתה בדיקה כזו ע"י מוסד ידוע ומוביל - בית חולים אלי"ן - אין סיבה למנוע מן המומחה לקבל את תוצאות הבדיקה.

3.         בתשובתם לתגובת המשיבים, הוסיפו המבקשים וטענו, כי אין ללמוד מההלכות שנקבעו לגבי מומחים בתחום הפסיכיאטריה, על מומחים בתחום הנוירולוגיה. אבחון קוגניטיבי, ככל שנדרש, מסור למומחה מטעם בית המשפט בלבד, ואין בעובדה שהמסמך נערך מטעם מוסד ציבורי כדי להעלות או להוריד לעניין זה.  

4.         תקנה 8(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986, קובעת כדלקמן:

"תוך חמישה עשר ימים מיום שהודע לנפגע על מינויו של מומחה, ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית."  

המצאת מסמכים למומחה רפואי סויגה, אפוא, בשלשה סייגים: על המסמכים להיות "בדבר הטיפול הרפואי", לרבות בדיקות לצורך הטיפול, עליהם להיות "נוגעים לעניין שבמחלוקת", וחל איסור על המצאת חוות דעת רפואית. מטרת הסייגים האמורים היא לאפשר למומחה הרפואי לעיין במסמכים הכוללים מידע מכלי ראשון בדבר הטיפול הרפואי בנפגע, להבדיל מפרשנות ומסקנות של רופא אחר, שאינן מכלי ראשון, וזאת על מנת לאפשר למומחה לגבש חוות דעת עצמאית, שתהיה פרי בדיקתו, מומחיותו ושיקול דעתו שלו (ר' רע"א 2339/96 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' דלל, פ"ד נ(4) 529 (1996)).

נאמר לא פעם, כי קו הגבול שבין חוות דעת האסורה בהמצאה, לבין מסמך בדבר טיפול רפואי, אינו ברור. יחד עם זאת, לא כל מסמך הכולל דיאגנוזה ומסקנה טיפולית הנובעת ממנה, הינו מסמך רפואי האסור בהמצאה למומחה: 

"אף שלעיתים יש קושי בהפרדה בין מסמכים טיפוליים אותנטיים ובין הבעת דיעה שהיא בגדר חוות דעת, אין לפסול מסמכים שבהם, בנוסף לקביעת הדיאגנוזה מסיק הרופא את המסקנה הטיפולית המתאימה בעיניו, הגם שניתן לראות בה מעין חוות דעת. זה דרכו של טיפול, שלצורך קביעתו, על הרופא לערוך את הבדיקות, להסיק את המסקנות הנראות לו, לגבש עמדה לגבי מהות המחלה ומהות הטיפול" (רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שמור,פ"ד מט(4) 865 (1996)).

מרכז הכובד בקביעת כשירותו של מסמך להצגה בפני מומחה מטעם בית המשפט, איננו, אם כן, קיומם של אלמנטים שהם בגדר חיווי דיעה, אלא האם יש באלה כדי להשפיע על שיקול דעתו העצמאי של המומחה ולפגוע באי תלותו:

"אין די בכך שבמסמך רפואי מצויים גם אלמנטים של חוות דעת כדי להביא לכלל מסקנה שהמסמך כולו הוא בגדר חוות דעת שהצגתה בפני המומחה אסורה. על בית המשפט לשקול שתי שאלות בבואו להכריע בגורל המסמך: האחת, אם האבחנות וההערכות שנכללו במסמך חרגו ממה שהיה דרוש לצורך סיכום הטיפול, והשניה, אם ועד כמה עשויות האבחנות וההערכות שבמסמך לפגוע באי תלותו של המומחה ולהשפיע על חוות דעתו" (א' ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, בע' 565).

5.         המסמך נשוא הבקשה נושא, כאמור, את הכותרת "בדיקה קוגניטיבית", וכולל את תוצאותיהם של מבחנים שונים שנערכו למשיבה, ואשר נועדו, על פי האמור במסמך, לסייע בבירור מצבה הקוגניטיבי. עוד כולל המסמך את הממצאים העיקריים העולים מן המבחנים שנערכו, בהם קושי בריכוז, סף תסכול נמוך, וחשד לקשיים אפשריים נוספים, וכן המלצות ביחס לאופן הטיפול במשיבה.

אין מדובר, אם כן, בחוות דעת במובנה הקלאסי הכוללת הבעת דעה על מצבה הרפואי של המשיבה, שיעור נכותה, או תחזית לעתיד (ראה בש"א (י-ם) 2173/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חדד,ניתן ביום 1.9.05), אלא במסמך שנערך, על פי האמור בו, לצורך אבחון מצבה הקוגניטיבי של המשיבה ומתן המלצות ביחס לאופן הטיפול בה. מבחינה זו, זהו מסמך שנועד לצורך טיפול רפואי. וראה לעניין זה את שנאמר בעניין אררט:

"לדעתי, גם את המונח "טיפול רפואי" יש לפרש פירוש מרחיב, ככולל גם טיפולים אחרים בגופו או בנפשו של הנפגע, לרבות טיפול שיקומי, ואין לפרשו במובנו הצר, ככולל רק טיפולים רפואיים במובנם "הקלאסי". הגישה המקובלת בשנים האחרונות היא שהתהליך של החזרתו של נפגע למצבו ולתיפקודו לפני הפגיעה אינו כולל רק טיפול בפציעותיו הגופניות, אלא הוא כולל גם מסכת מקיפה של טיפולים מסוגים שונים, כגון טיפולים פיזיותראפיים, פסיכולוגיים ואחרים. גישה זו מחייבת פרשנות שונה מבעבר."

יתר על כן, אין למצוא במסקנות המסמך כאלה שיש בהן כדי לפגוע באי תלותו של המומחה ובשיקול דעתו העצמאי. יש לזכור לעניין זה כי מומחה מטעם בית המשפט מוחזק כמי שידע לבדוק, למיין ולסנן את המידע הנמסר לו, על סמך בדיקות שהוא עורך, על סמך החומר הרפואי שהוא מקבל ועל סמך התרשמותו המקצועית (ר' עניין מגדל, שם).

6.         הבקשה נדחית, אפוא. למותר לציין כי המומחה איננו כבול לממצאי הבדיקה, וכי הוא חופשי לערוך כל בדיקה הנראית לו נחוצה לצורך מתן חוות דעתו, ולהגיע למסקנות שונות מאלה שפורטו במסמך הנדון.

המבקשים ישלמו למשיבים את הוצאות הבקשה בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

מזכירות בית המשפט תעביר העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ל' באב, תשס"ז (14 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים.